שלושה ציים יכולים להימצא בים באותם מים ולעשות שלושה דברים שונים לאותה ספינת סוחר: אחד מלווה אותה, אחד עולה עליה, ואחד מחזיר אותה לאחור. על כל אחד מהם מדווחים כ"אכיפה ימית", וכל אחד מהם נשען על בסיס משפטי שונה ועל סוג ראיות שונה. ההבחנה ביניהם היא הצעד הראשון בקריאת כל טענה על מה שצי עשה לספנות.
ליווי: הגנה על הספינה
הפעילות הפשוטה ביותר היא הגנה. ספינות מלחמה מלוות כלי שיט מסחריים דרך קטע ים מסוכן, מפילות כלי טיס בלתי מאוישים וטילים המכוונים אליהם, ולעיתים מעלות עליהם צוותים חמושים. מבצע ASPIDES של האיחוד האירופי בים האדום הוא דוגמה עכשווית: משימה שהאיחוד מתאר כהגנתית, שתפקידיה הם מודעות למצב הימי, ליווי כלי שיט והגנה עליהם מפני תקיפות בים. אין לה מנדט לחפש בספינות או לסגור חוף.
הליווי נשען על זכות ההגנה העצמית הרגילה ועל הסכמת הספינות המלוות. הראיות שלו הן ספירת מעברים ורישום של תקיפות שסוכלו. ספינה שלוותה לא נבדקה, ומשימה שמלווה לא הטילה מצור על איש.
יירוט: עצירה וחיפוש
יירוט ימי הוא המונח הרחב לעצירה, עלייה לסיפון, חיפוש, והיכן שהחוק מתיר, הסטה או תפיסה של כלי שיט. בימי שלום הסמכות חייבת להגיע ממקור מסוים: הסכמת מדינת הדגל של הספינה, אמנה כמו האמנות נגד סחר בסמים, החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם האוכפת סנקציות, או הזכות לבדוק כלי שיט חסר אזרחות. עליות לסיפון במסגרת המאבק בסמים בקריביים ואכיפת סנקציות נגד מכליות צפון קוריאניות הן יירוט.
בסכסוך מזוין הכללים מתרחבים. מדריך סן רמו למשפט הבינלאומי החל על סכסוכים מזוינים בים, ניסוח מחדש מ-1994 של המשפט המנהגי ולא אמנה, מתיר לצד לוחם לבקר ולחפש בספינות סוחר ניטרליות, להסיט אותן לבדיקה, ולתפוס את אלה הנושאות מטען מוברח לאויב. המדריך שומר על זיהוי, חיפוש, הסטה ותפיסה כצעדים נפרדים, ודיווח צריך לציין איזה מהם התרחש.
הראיה ליירוט היא רישום עלייה לסיפון: שם הספינה ודגלה, המיקום והשעה, הסמכות שהופעלה, מה נמצא ומה קרה למטען ולצוות. נתוני מיקום ממשדרי AIS יכולים להראות שספינה שינתה מסלול, אך לא מדוע; מזג אוויר, הוראה של שוכר הספינה והנחיה של צי נראים כולם זהים על מסלול.
מצור: סגירת חוף
מצור הוא אמצעי של ימי מלחמה שמונע מכל הספינות, ידידותיות או ניטרליות, להיכנס לנמלי האויב או לקטע חוף של האויב או לצאת מהם. על פי הוראות מדריך סן רמו, סעיפים 93 עד 104, על מצור להיות מוכרז ומודע לכל המדינות, יש לציין את מועד תחילתו ואת גבולותיו הגיאוגרפיים, יש להחיל אותו ללא משוא פנים על ספינות מכל דגל, והוא חייב להיות יעיל, כלומר נאכף בפועל על ידי כוח מספיק לעצירת התנועה. הכרזה על הנייר שספינות מתעלמות ממנה אינה מצור.
המדריך גם קובע מגבלות המגנות על אזרחים. מצור שמטרתו היחידה היא להרעיב את האוכלוסייה האזרחית, או שהנזק האזרחי הצפוי ממנו מופרז ביחס ליתרון הצבאי, אסור, ועל הצד המטיל את המצור לאפשר מעבר של אספקה חיונית בתנאים שהוא רשאי לקבוע. השאלה אם מצור נתון עומד בתנאים האלה היא שיפוט לגבי תקופה ומכלול פעולות, לא תווית שנצמדת פעם אחת ונשארת.
המצור הימי האמריקני על איראן, שפיקוד המרכז אמר ב-16 באוקטובר 2026 כי מנע הגעה של נפט איראני בשווי 25 מיליארד דולר לשוק, הוא דוגמה עכשווית למצור מוכרז הנאכף במשך חודשים, הפועל באותו מצר שבו כוחות אמריקניים מלווים בו זמנית ספינות של מדינות אחרות. שתי הפעילויות מתקיימות זו לצד זו מפני שיש להן מטרות שונות: מטען איראני מצד אחד, ביטחונם של כל השאר מצד שני.
הים השחור: תקיפות אינן אכיפה
לא כל הפרעה לספנות היא אחת מהאפשרויות שלעיל. ב-6 באוקטובר 2026 פגעו כלי טיס בלתי מאוישים בכמה כלי שיט מסחריים במערב הים השחור, ובהם לראשונה שתי ספינות בתוך האזור הכלכלי הבלעדי של בולגריה; אחת מהן, שהפליגה תחת דגל טוגו, טבעה וצוותה דווח כנעדר. יום קודם לכן טבעה ספינה בבעלות טורקית שנשאה תבואה אוקראינית במים הטריטוריאליים של רומניה, לאחר תקיפה של כלי טיס בלתי מאויש שהרגה שני בני אדם. הדיווחים האלה נמסרו למועצת הביטחון של האו"ם ב-9 באוקטובר על ידי עוזרת המזכיר הכללי לעניינים מדיניים ועל ידי כמה מדינות חברות, על פי התמליל האוטומטי של האו"ם מהישיבה.
רוסיה אמרה למועצה כי אינה מכוונת במכוון לספנות אזרחית והאשימה את אוקראינה, תוך ציון הספירה שלה עצמה של תקיפות על מכליות הנושאות נפט קזחי. אוקראינה אמרה כי תקיפות רוסיות הביאו את התנועה דרך נמלי הים השחור שלה לעצירה מאז יולי. מה שהמועצה שמעה היו תקיפות על ספינות סוחר, שדיני הלוחמה הימית מתייחסים אליהן כתקיפות על כלי שיט אזרחיים ולא כאכיפה של מצור מוכרז ומודע. אזור כלכלי בלעדי, שבו התרחשו חלק מהתקיפות האלה, גם אינו מים טריטוריאליים: למדינות החוף יש שם זכויות כלכליות אך לא ריבונות, וזה חלק מהסיבה שהאירועים הדאיגו את בולגריה ואת רומניה.
קריאת הטענה הימית הבאה
שלוש שאלות ממיינות את רוב הדיווחים. על איזו סמכות הסתמך הצי: הגנה עצמית, הסכמת מדינת דגל, החלטה של מועצת הביטחון או דיני המצור? מה בדיוק קרה לספינה: לוותה, עלו עליה, הוסטה, נתפסה או נפגעה? ואיזה רישום תומך בטענה: ספירת מעברים, דוח עלייה לסיפון, הכרזת מצור שנמסרה למדינות, או סרטון? הרכב של כוח משימה ימי אומר לכם מה צי יכול היה לעשות; רק הרישום של מפגשים בודדים אומר לכם מה הוא עשה. אותה זהירות שחלה על טענות משדה הקרב ותיעוד לחימה חלה גם בים, שם כלי השיט המעורבים הם בדרך כלל אזרחיים והצוותים רק לעיתים רחוקות זוכים לספר את הצד שלהם.